עזבון המנוח ויקטור קוסיאננקו ז"ל נ' טסה ואח'

פסק דין

1. ביום 11.4.07 נפגע המנוח ויקטור קוסיאננקו ז"ל בתאונת דרכים כמשמעות הביטוי בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן "החוק" או "חוק הפלת"ד"), ונהרג כתולדת הפגיעה. נתונים אלה אינם שנויים במחלוקת. כפי שיפורט, הוא נפגע כהולך רגל עת חצה כביש בין עירוני מהיר (כביש מס' 1) מימין לשמאל. באירוע היו מעורבים שני רכבים (בביטוי "מעורבים" השתמשתי כאן במובנו הלשוני הרגיל של הביטוי, לא במובן המשפטי שבחוק).

2. התביעה (המתוקנת) הוגשה כתביעת עזבון ותלויים בעילה שלפי החוק האמור, כנגד שני הנהגים ושתי מבטחות החובה של רכביהם: המבטחות הן הראל חברה לביטוח שביטחה רכב הסובארו בו נהג מר טסה יוסף, והכשרת הישוב חברה לביטוח שביטחה ג'יפ הטויוטה (לנדקרוזר) בו נהג מר מלכה אהוד. ביחס לנזק – הגיעו הצדדים כולם לכלל הסכמה בדבר גובה הפיצוי ומנגנון שערוכו (בישיבת 13.10.10). לעומת זאת אין הסכמה בין המבטחות האם מדובר בתאונה מעורבת בה חבות שתי מבטחות החובה בפיצוי בחלקים שווים מכוח סע' 3(ב) לחוק, או שמא רק מבטחת אחת היא החבה בפיצוי. בשאלה זו נותר להכריע ונשמעו ראיות.

3. שני הנהגים המעורבים העידו, וכמו כן הוגשו בהסכמה דו"ח בוחן התנועה המשטרתי, ודו"ח הפתולוג מהמכון לרפואה משפטית (גופת המנוח לא נותחה, הבדיקה היתה חיצונית). העיד גם נהג נוסף שלא היה מעורב בתאונה אך ראה אותה: מר אהרון וולף. הוגשה בהסכמה גם הודעתו של מר וולף במשטרה.

4. שני הרכבים המעורבים נסעו במסלול השמאלי מבין שלושה נתיבים.

5. הודעתו במשטרה ועדותו של מר וולף:

א. עד זה כאמור לא היה מעורב בתאונה אלא ראה אותה. עדותו הותירה רושם מהימן וניכר שהוא מנסה לדייק. הודעתו במשטרה ועדותו משלימות זו את זו, ולא סותרות.

ב. כעולה הן מהודעתו והן מעדותו בפני, נסע העד בנתיב המרכזי מבין שלושת הנתיבים שלאותו כיוון נסיעה. הוא הבחין במנוח (במרחק 70 מ' לערך) כשהוא חוצה את הכביש מימין לשמאל. בשלב בו הבחין במנוח לראשונה היה האחרון מצוי לערך בין הנתיב הימני למרכזי. בהודעה למשטרה מסר כי בשלב זה לחץ הוא על הבלם והאט למהירות של 40 קמ"ש, והמנוח הצליח לחצות את הנתיב המרכזי והוסיף ללכת.

ג'יפ הטויוטה שבו נהג מר מלכה נסע בנתיב שמאל, חלף על פני רכבו של מר וולף ו "פגע בו (במנוח – י.פ.) עם מראה ימנית חיצונית" (לשון ההודעה במשטרה). כלומר הפגיעה מהמראה היתה כאשר הגיע המנוח כבר לנתיב שמאל. לאחר אותה פגיעה ממראת הרכב (שהצדדים חלוקים אם ניפצה רק בקבוק המשקה האלכוהולי בו אחז המנוח בידו או גם פגעה בזרועו) , הוסיף המנוח ללכת ולנסות להשלים החציה בנתיב השמאלי.

ג. אז הגיע רכב הסובארו של מר טסה שנסע אף הוא בנתיב שמאל ולא הצליח להימנע מפגיעה במנוח. הוא פגע במנוח בחזית צד ימין של הרכב; מעוצמת הפגיעה עף המנוח באויר ונפל על הכביש בנתיב האמצעי לפני רכבו של מר וולף. מר וולף סטה שמאלה, עצר בצד שמאל וחייג למד"א.

ד. בין הפגיעה הראשונה לשניה לא חלף זמן ניכר אלא שברירי שניה עד שניות. הדבר עלה מעדותו של מר וולף שכמובן לא יכול היה להתחייב לזמן מדויק על פי "שעון עצר" , אך ביקש לחדד בעדותו שמדובר היה במהלך רציף ומהיר.

ה. כאמור, הצדדים חלוקים בשאלה האם פגעה המראה הימנית ברכב הראשון (של מר מלכה) רק בבקבוק שאחז המנוח (כגרסת מר מלכה), או גם בזרועו. נוסח הודעתו של העד וולף במשטרה מתיישב עם שתי האפשרויות ("פגע בו עם מראה ימנית חיצונית"). ברור שמבחינת העד וולף, בזמן אמת של מסירת ההודעה במשטרה, דקויות כאלה (שעשויות לעתים להיות חשובות לעניין חוק הפלת"ד), נחזו לא חשובות. לכן לא ציין במשטרה האם הפגיעה של המראה בג'יפ הטויוטה היתה רק בבקבוק או גם בזרוע. נשאלת אפוא השאלה מה בדיוק ראה מר וולף, ובענין זה נחקר בעמ' 15 לפרוטוקול. להלן הציטוט:

" ש. אצל המנוח, אומר אהוד מלכה, מה שפגע במראה זה בקבוק האלכוהול שהמנוח החזיק בידו. אתה את זה לא יכול לשלול?

ת. הוא החזיק את הבקבוק ביד, המנוח. אני לא יודע אם הבקבוק פגע במראה. הג'יפ פגע בו גם בחלק מיד שמאל (בשלב זה החווה העד על הזרוע מעל מרפק שמאל).

ש. אהוד מלכה טוען שהוא פגע בו רק בבקבוק, את זה לא תוכל לשלול?

ת. נכון".

התרשמותי הנה כי העד התכוון לאשר שאינו יכול לשלול שהרכב פגע בבקבוק שהחזיק העד, ולכך היתה כוונתו. הרי העד ציין מחד שהמנוח אחז בבקבוק בידו, וכי הג'יפ פגע במנוח גם מעל למרפק. הוא לא יכול היה להתחייב מזכרונו במהלך העדות אם הבקבוק פגע במראת הרכב דווקא. הא ותו לא. אך העד כן ראה שהג'יפ של מר מלכה, כנראה אותה מראת רכב שפגעה גם בבקבוק – פגעה גם בזרועו של המנוח. העד החווה על הזרוע, וגם מיקום הפגיעה בזרוע (ולא רק בבקבוק) הגיוני. כך, אם נזכור שהמראה בג'יפ הלנדקרוזר (כפי שהעיד מר מלכה) מגיעה לגובה בית החזה של מר מלכה, שאמנם לא נמדד גובהו אך הוא נחזה להיות בגובה ממוצע (גובה המנוח היה 181 ס"מ לפי הדו"ח הפתולוגי). המראה אפוא אינה נמוכה, ומאחר ומדובר בג'יפ לנדקרוזר ברור גם לגוף הענין שהיא גבוהה יותר מפני הכביש מאשר מראה ברכב פרטי רגיל. סביר שאם פגעה מראת הג'יפ בבקבוק – ועל כך אין חולק אף לשיטת מר מלכה – פגעה היא גם בזרועו של המנוח, ולמצער ביד שאחזה בבקבוק. כדי לפגוע רק בבקבוק ולא גם ביד האוחזת או הזרוע בהמשכה של אותה יד, היה המנוח אמור להחזיק הבקבוק לפניו בגובה, כשזרועו השמאלית האוחזת פשוטה לפנים במעין מנח לא טבעי ובולט לעין תוך כדי נסיון חציה של כביש מהיר בין מכוניות נוסעות. מר וולף לא העיד שזרועו של המנוח היתה פשוטה לפנים או מורמת במעין מנח שכזה , למרות שכאמור מדובר היה במצב בולט לעין על פניו מבחינה "ויזואלית" – לו אכן התקיים (כלומר סביר שהעד היה זוכר אותו ככזה, גם בהינתן תחושת הדחיפות בה חשו מן הסתם העדים כולם, מרגע שהבחינו במנוח לראשונה).

6. הממצא שהמראה פגעה גם בזרועו של המנוח מקבל חיזוק - מה מדו"ח בוחן התנועה. הבוחן הסיק כי לא ניתן היה למנוע התאונה מבחינת שני הנהגים המעורבים. לעניינו רלבנטי שהבוחן מצא ברכב הטויוטה של מר מלכה בסיס מראה ימנית משוחרר "עם מריחת צבע שחור (כנראה מאריג)." המראה התכופפה פנימה ונשברה קלות. מסקנות הבוחן היו שהמנוח בחצותו כביש בין עירוני מהיר בו רכבים שנוסעים במהירות 80 קמ"ש, נפגע תחילה מג'יפ הטויוטה ומיד אח"כ מחזית רכב הסובארו. המנוח הועף על שמשה קדמית של הסובארו בצד ימין, ומשם נזרק ימינה ונפל על המראה הימנית של הסובארו ומשם לכביש. רכב הסובארו בו נהג מר טסה נמצא עם פנס חזית שבור, מעיכה בכנף ימנית ושמשה קדמית מנופצת בצד ימין עם קיעור פנימה ומראה ימנית שבורה.

יש להניח שאת מסקנתו שהמנוח נפגע מהטויוטה השתית הבוחן על ממצא זה, המרמז על אפשרות מריחה מאריג בגד שלבש המנוח, באזור הפגיעה במראת ימין.

ברור שקביעת הבוחן שמריחת הצבע הנ"ל מקורה כנראה באריג – אינה קונקלוסיבית: גם הבוחן ציין שמדובר "כנראה" באריג; ושמא לא מדובר היה במריחה טרייה, ושמא לא מאריג בגדו של המנוח דווקא (שמן הדו"ח הפתולוגי עולה שלבש מעיל בצבע צהוב בכלל, וחולצה קצרת שרוולים בצבעי חום וכתום). עדיין, יש כאן חיזוק כלשהו, אכן לא כבד משקל, לאפשרות שהפגיעה של המראה היתה גם בזרוע המנוח.